https://www.stlanguage.com/%d7%94%d7%93%d7%a9%d7%90-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%92%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a7-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8/
המתח בין העיר לטבע קיים מאז שהאנושות החלה להתקבץ ביישובים, אך ערים כמו סינגפור חרטו על דגלן את שילוב הטבע בעיר, באמצעות גגות ירוקים, בתי גידול ושילוב מינים מקומיים במרחבים ציבוריים. אז איך עושים את זה ולמה צריך לשים לב?...
Share on email
Share on print
Share on whatsapp
Share on facebook
על רצועת דשא לאורך הכביש המהיר, טשטוש של פרווה חומה נע במהירות, ראש קטן צץ מדי פעם כדי לבדוק אם סכנה קרובה אורבת. מדובר במשפחה בת שבע לוטרות, ככל הנראה בדרך למאורה שלה בגנים הבוטניים של סינגפור. נוסעים היושבים ברכבם לא ממש מתייחסים למחזה, סביר להניח שכבר התרגלו לראות את היונקים הכריזמטיים משוטטים ברחובות סינגפור, כחלק ממדיניות ממשלתית לשמירה על האוכלוסייה המקומית המונה מעל 90 פרטים מעשר משפחות.
8,000 קילומטרים משם, סביב גינת משחקים בלב חיפה, מותקנת גדר ברזל למניעת כניסת חזירי בר. קבוצת תושבים התארגנה והקימה את "מטה המאבק להחזרת החזירים לטבע" וביטויים כמו "עבריינות האכלת חזירים" הפך למונח השגור בפי הציבור בעיר, שמתחלק לאוהבי חזירים ושונאיהם.
המתח בין העיר לטבע קיים מאז החלה האנושות להתקבץ ביישובים: בכל פרויקט פיתוח נגזלים בתי גידול של צמחים ובעלי חיים, והפעילות האנושית גם מובילה לחדירתם של מינים פולשים הפוגעים פגיעה נוספת במערכת האקולוגית. בשנים האחרונות מתחדד הצורך לשמור על המערכות האקולוגיות, בין היתר בשל תרומתן לרווחת האדם, ונעשים ניסיונות לפצות על הפגיעה בבתי גידול שנהרסים כחלק מהליכי בנייה. עם זאת, הסביבה העירונית בישראל עדיין אינה מאפשרת שילוב מוצלח של חיות בר מקומיות.
האם ניתן לשלב בין העיר לטבע? האם המתח בין הטבע לעיר חייב להיות כזה המחייב הפרדה בין השניים? האם לנוכח אבדן מסיבי של בתי גידול טבעיים ומשבר האקלים, מידור הטבע מהעיר ודילולו עדיין מוסריים? האם ניתן לרכך את המפגש בין בני האדם והטבע בעיר בעזרת כלים מעולמות התכנון העירוני-אקולוגי, ההסברה והחינוך?
גישת העיר הביופילית מנסה לתת תשובה לשאלות הללו. ערים ביופיליות (ביו = טבע, פילי = אהבה) הן ערים שחרטו על דגלן את שילוב הטבע בעיר והפכו את השילוב הזה לחלק בלתי נפרד מהווייתן. בערים כאלו, השילוב של הטבע בעיר מהווה מדיניות רשמית, וזו משולבת בכל היבט של ניהול העיר ועיצובה. עיצוב עירוני ביופילי מגיע במנעד רחב, שנע בין פרויקט קטן של נטיעות פרחים לבין פרויקט גדול המשלב עצים וצמחים בתוך גורדי שחקים. בשני המקרים, תהיה השפעה חיובית, נפשית ופיזית, על בריאות האדם וכן על איכות הסביבה העירונית.
ערים ביופיליות משפרות את הסביבה שלנו, וגם את בריאות הנפש והגוף של האדם. תופעות כמו השמנת יתר, מחלות נפש ודיכאון, ADHD ואף אוטיזם עשויות להיות קשורות לנתק מהסביבה הטבעית. אמנם צמחיה עירונית לא מהווה תרופה מידית לבעיות בריאותיות אלה, אך יש בכוחה להקל ולסייע, בעיקר כשהחשיפה אליה היא יומיומית ורצופה. מחקרים רבים מצביעים על שיפור בבריאות הנפשית והגופנית של בני אדם המתגוררים בסביבות ירוקות. בין היתר נרשמה הצלחה גבוהה יותר בלימודים במרחבים טבעיים, עבודה יעילה יותר בקרב עובדים שעבדו במקומות עבודה עם נוף לטבע ולשטחים ירוקים, והפחתת הלחץ ושיפור איכות החיים בקרב תושבים המתגוררים בשכונות מוריקות. בשל העובדה שאנו מבלים חלק ניכר מחיינו בבית הספר ובעבודה, תכנון ביופילי עשוי לשפר את חיינו באופן ניכר
גגות ירוקים, צמחיה מקומית
לפי גישת העיר הביופילית, הערים לא חייבות להוות איום לחיות ולצמחי הבר; ובמקביל, הימצאותן של חיות בר בסמיכות לתושבים לא חייבת להוביל לקונפליקטים אינסופיים, כמו אלו שאנו מכירים מחיפה, וניתן להגיע לדו-קיום עירוני. בפועל, גישת העיר הביופילית מיתרגמת לפעולות בדרגת מורכבות משתנה, וביניהן:
1. גגות ירוקים/חיים – גגות של מבני ציבור, בנייני מגורים, מסחר ותעשייה יכולים להוות בתי גידול משמעותיים ביותר למינים מקומיים. בלונדון, הקמת הגגות הירוקים החלה בשל הרצון ליצור בתי גידול חדשים עבור חכלילית סלעים (Black Redstart) – ציפור מקומית שאיבדה את בתי הגידול שלה בשל הפיתוח האינטנסיבי. על פי הפדרציה האירופית של איגודי גגות וקירות ירוקים, כ-2.2 מיליון מטרים רבועים של גגות לונדון כבר מהווים גגות ירוקים חיים.
בישראל הנושא מתפתח בשנים האחרונות, בין היתר על ידי עמיר בלבן, מנהל תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע שפרסם יחד עם עינת גזית את המדריך לגגות חיים. על גג התחנה לחקר הציפורים בירושלים הוקם גג חי, שתומך במגוון הצומח והחי המקומיים, ללא צורך השקיה או בתחזוקה משמעותית. הגג הזה מדגים שניתן להקים גגות חיים בישראל, על אף תנאי מזג האוויר המקומיים.
2. בתי גידול מלאכותיים במרחב הציבורי – ניתן ליצור בתי גידול בכוכים מלאכותיים, ב"לבני דבורים", בקופסאות מובנות לעטלפים וחרקים, ועוד. המשרד לשימור טבע בניו זילנד מעודד את התושבים לשמור על מיני חגבים מקומיים (וענקיים) בשם ווטה (wētā) באמצעות בניית "אכסניות" (motels) בחצרות הבתים. בניית האכסניות החלה לפני כמה עשורים, לאחר שמיני טורפים פולשים (עכברים, חמוסים, חתולים וקיפודים) החלו לצמצם באופן משמעותי את אוכלוסיות החגבים, עד כדי כך שמספר מינים נמצאים היום בסכנת הכחדה.
3. מרחבים ציבוריים התומכים במינים מקומיים – ניתן להשתמש בצמחיה מקומית המושכת מינים מאביקים, כפי שנעשה בשיקום טיילת נמל גלוסטר במסצ'וסטס, ארה"ב, שנועד בין היתר להגדלת מגוון מינים של צמחים מקומיים, חרקים מועילים וציפורים. הטיילת שוכנת במיקום בו עוברות ציפורים נודדות ופרפרים נודדים ומהווה בית גידול למינים אלה לאורך כל עונות השנה ובתחזוקה מינימלית.
בישראל, במסגרת שיקום בריכת החורף בראש ציפור בגני יהושוע, הובאו למקום מיני צומח ייחודיים שבתקווה יתבססו במקום, באופן טבעי או מלאכותי. כמו כן, הפרויקט מהווה פתרון מבוסס טבע לניהול נגר, ומערכת בריכות החורף תורמות לצמצום כמויות הנגר, למיתון הצפות ולהעשרת האקוויפר.
רבים טוענים כי ההתחשבות במינים המקומיים צריכה לבוא בתחילת תהליך התכנון של המרחב הציבורי – ולא רק אחרי שהתוכנית מוכנה. חברת הסטארט-אפ Studio Animal Aided Design מפתחת כלים, שיטות וידע למתכננים המבקשים להתייחס לבעלי החיים בתהליכי תכנון. דוגמה לפרויקט כזה אפשר למצוא במתחם מגורים בברלין בו הוחלטו לתמוך בנקרים, עטלפי חרקים, קיפודים וצומח מקומי. בעצם כל התכנון מתכוונן לשימור המינים הללו ולוקח בחשבון את הצרכים שלהם לשגשוג במרחב הציבורי.
4. פיצוי אקולוגי – בממלכה הבריטית מקודם חוק לשמירה על מגוון המינים בכל מקום בו פיתוח בא על חשבון ערכי טבע. לפי הצעת החוק, על היזמים והקבלנים לשאת בשיקום המוכיח שמגוון המינים גדל (Net Biodiversity Gain) בסמיכות למקום הפיתוח או במקום מרוחק יותר, שהוכח שיכול להכיל מגוון ביולוגי גדול יותר. רק לאחר שהוכח שבתי הגידול הוקמו, יתקבל אישור מהרשויות להתחלת הפיתוח. כאשר מקדמים חוק שכזה יש לוודא ששיטת המדידה של ערכי הטבע הקיימים אינה סובייקטיבית ומשתנה בין סוקר אחד למשנהו, ושהפיצוי המוצע אכן מגדיל את מגוון המינים וערכי הטבע בהשוואה למצב הקיים.
סינגפור: העיר הביופילית הקלאסית
סינגפור תוכננה כעיר ביופילית ונחשבת לאחת הערים המובילות בנושא. ההתחלה הייתה דווקא הרסנית לטבע: כאשר סינגפור קיבלה עצמאות בשנת 1965 והפכה לעיר-מדינה, נכרתו 95% מיער הגשם הטרופי שהיה במקום, ובכך נשארו רק 2700 דונם של יער טרופי מקורי, טבעי וסבוך. אזור זה ממוקם במרכז האי ומוגן כשמורות טבע משמרות מים, אך עדיין נתון ללחצי פיתוח עזים . למרות ההרס הראשוני של בתי גידול וכריתת יערות מאסיבית, ראש הממשלה דאז, לי קואן יו, הכריז כי אחת ממטרותיה של סינגפור היא להיות "עיר גן" נקייה וירוקה, שמחנכת את אזרחיה לשימור וקיום מגוון המינים. במהלך השנים פיתחה העיר תכניות שונות, שמטרתן להחזיר את הנוף ששלט באי לפני התערבות האדם, ככל הניתן. בין התכניות שכבר בוצעו, בולטת רשת של מסלולי הליכה לבני אדם המשמשות גם לבעלי חיים (Park Connector Network). רשת המסלולים כוללת מעין מחלפים מסועפים שחלקם עוברים בגובה פני הקרקע וחלקם בגובה צמרות העצים. מסלולים אלה מאפשרים לתושבים ולמטיילים להגיע כמעט מכל מקום לכל מקום ללא נסיעה – ובתוך הטבע.
מערכת התכנון הסינגפורית מקדמת את מדיניות העיר הביופילית ומחייבת הקמת מבנים מאופסי אנרגיה וכיסוי מבנים בצמחיה. מבנים מסוימים מכילים צומח גם בחללים הפנימיים ובמוסדות ציבור מיושם גינון קהילתי או חקלאי, המשמש את תלמידי בתי הספר לפעילויות חינוך שונות.
אולם, סינגפור אינה העיר היחידה בעולם המיישמת את רעיונות העיר הביופילית, ובערים שונות ניתן לזהות ניצנים של ביופיליה, בין אם בחלקים נרחבים של העיר או באופן נקודתי.
בטוקיו ביפן הוקם גן ילדים שנקרא "גן הפוג'י" וממוקם במבנה עגול ופתוח, שמשולבים בו עצים גדולים כדי לתת מענה על הצורך של הילדים להיות מחוברים לטבע לאורך היום. בתכנון הגן נמצאו הדרכים לשמור על ביטחונם של הילדים ובו זמנית לאפשר להם לטפס על הענפים הגדולים ועל הגג ולשחק גם בקומת הקרקע בסמיכות לשורשי העצים.
במדריד בספרד נבנו משרדי חברת סלגוס קאנוס בלב חורשה מוריקה, באופן המאפשר לעובדים לראות את הטבע בכל שעות העבודה. חלונות זכוכית מאפשרים הרבה אור טבעי ונוף של החורש שמסביב.
בשל העניין בנושא, יותר ויותר ערים החלו לשלב עיצוב ביופילי ואף הוקם ארגון המאגד ערים כאלו מכל רחבי העולם. אתר אינטרנט ייעודי מציג את כל הערים השונות שבחרו להקדיש את התכנון העתידי של עריהן לשילוב הטבע, כמו גם מאמרים, סרטים ומשאבים אחרים כדי להראות כיצד הן מיישמות באופן פעיל עיצוב ביופילי.
מערכת התכנון הסינגפורית מקדמת את מדיניות העיר הביופילית ומחייבת הקמת מבנים מאופסי אנרגיה וכיסוי מבנים בצמחיה. מבנים מסוימים מכילים צומח גם בחללים הפנימיים ובמוסדות ציבור מיושם גינון קהילתי או חקלאי, המשמש את תלמידי בתי הספר לפעילויות חינוך שונות.
צעדים ראשונים בישראל
בישראל, המשרד להגנת הסביבה מקדם תכנית פעולה לאומית לשמירת המגוון הביולוגי. אולם, זו אינה מספיקה, ויש לדחוף להכנסת שיקולים של שמירת המגוון הביולוגי גם בתכנון העירוני ובתהליכים של התחדשות עירונית. בין היתר יש לעודד או לחייב יצירת בתי גידול לחיות בר ומיני צמחים מקומיים והשארת מעברים דרך העיר אל שטחים פתוחים מחוצה לה. כל זאת, כדי להבטיח שהערים שלנו לא יהיו מדבר אקולוגי ושלא יכילו בעיקר מינים מלווי אדם (למשל יונים, חולדות, עכברים ותיקנים).
מגמה נוספת שמתקדמת בישראל היא הכנסת תקן של אקולוג עירוני רשותי שתפקידו ניהול, פיקוח, תכנון יישום ובקרה של כלל ההיבטים האקולוגיים במערכת התכנון והתפעול של הרשות המקומית. התקן החדש הזה חשוב ביותר: הוא יבטיח שמערכות התכנון והתפעול העירוניות ייקחו בחשבון את המערכות האקולוגיות הקיימות ואת פגיעותן ויפעל לשמור על מגוון המינים הקיים בעיר (ואף להגדיל אותו). התקווה היא, שקונפליקטים בין האדם והחי יפתרו באופן שוויוני יותר מבעבר ועל בסיס נתונים מבוססים, מחקר וניסיון במציאת פתרונות במקומות אחרים בעולם.
לצד התקווה, השילוב בין העיר לטבע מעלה שאלות רבות שרחוקות מפתרון פשוט: כמה הטבע בעיר נשלט וממוסגר? כמה הוא מלאכותי או טבעי? האם הוא מרוכז במתחמים או פרוש לאורך כל העיר ברשת של שטחים פתוחים? ובעיקר: מה עושים עם הקונפליקטים הבלתי נמנעים בין הטבע לאדם? איך מתמודדים עם תושבים שכועסים – לא פעם בצדק – על הלכלוך שהם מוצאים על האוטו בבוקר, על הכתמים שמשאירים אחריהם עטלפי פירות על קירות המבנים, וכן, גם על חזירי בר שמסתובבים ברחובות?
הצעד הראשון לעבר פתרון הוא ההכרה שהשילוב הזה לא יכול פשוט לקרות מאליו אלא צריך להיות מנוהל, בשיתוף מלא של הציבור ובהובלת אנשי מקצוע. מינוי אקולוג עירוני עשוי לעזור לגישור הפערים וגם בחירת מטרות בשיתוף הציבור עשויה לרכך חלק מהקונפליקטים. בעיקר, חשוב לזכור – ולהזכיר – שלבני אדם יש רצון מולד להיות מחוברים לטבע. כיום כאשר רוב האנושות מתגוררת בערים (ומגמה זו צפויה רק להתגבר) אנשים מאבדים קשר עם העולם הטבעי. לכן, חשוב לתת עדיפות לעיצוב משולב בטבע, לא רק בגלל שהוא עוזר לסביבה, אלא בגלל שהוא עוזר לאנשים.
Comments
Post a Comment